אזור אסון: נתניהו אף פעם לא לוקח אחריות - ועכשיו הוא רוצה לחזור להגה

הוא לא ידע. לא הודיעו לו. הוא עף מתחת לרדאר שלו וחליק על פניו במורד צוק איתן. מכתב האזהרה של המפכ"ל, שהופנה אליו, לא הגיע אליו, וגם מכתבה של יו"ר ועדת הפנים מירי רגב, שהופנה אליו, אלא מעשה שטן, לא הגיע אליו. לא הגיע אליו. . לא התייחסות יו"ר ועדת הפנים דודי אמסלם ולא זו של המנהיג (בדימוס) דודו צור. כל מצורע ומצורע בארץ ידע שבמירון עלול להתרחש אסון, מלבד זה שניהל את המדינה. מנהיג פירמידת האטימות, זה שחסידיו טוענים שהם "בליגה אחרת", לא ידע, לא שמע, לא ראה, אפילו לא הריח. שלושת הקופים מגולמים במנהיג אחד.

מבקר המדינה פרסם דוח חריף על החלטת הממשלה לטפל במירון שלא טופל, אך איש לא אמר לו. המאזין הבין שהוא לא נספר ולכן כתב במפורש, בשחור-לבן, את המשפט הזה: "לדעת משרד מבקר המדינה, על ראש הממשלה להיכנס ללב העניין ולבדוק את הטיפול בהצעת ההחלטה. ." אבל למרבה הצער, לא היה מי שיספר לנמען עצמו, כלומר לראש הממשלה.

הוא כיהן כראש ממשלה במשך 15 שנים, מתוכן 12 שנים רצופות. יותר מכל אחד בהיסטוריה שלנו. הוא ראש הממשלה היחיד שנלחם בשיניים כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית אחת במהלך כהונתו. אין צורך. הכל בסדר. היום אנחנו מבינים למה. אם זה מה שקורה בוועדת מירון, תארו לעצמכם מה יתגלה לנו בוועדת החקירה לפרשת הצוללות, אם אי פעם זה יצליח. האיש שהעיד אתמול בפני הוועדה הוא המנהל הכי כושל בעולם. הוא מקיף את עצמו בפגמי אישיות, הוא מתעניין רק בעצמו, הוא לא יודע, לא שומע, לא מבין, לא רואה, לא מרגיש. ולא מתבייש בכל זה. לעומת זאת.

אתמול, לאחר שראיתי את עדותו המדהימה של בנימין נתניהו בפני השופטת דבורה ברלינר וחברי הוועדה האלוף שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ, נזכרתי באסון הקודם שנרשם בשמו. השריפה הקטסטרופלית של הכרמל. אותה כרוניקה של רשלנות ורשלנות פושעת, שהסתיימה בדיוק באותו אופן. דמיון מפחיד באמת: אז גילינו שאין מערכת כיבוי בישראל. פשוט לא קיים. זה עלה לנו 44 גופות (כבאים ושוטרים). במירון גילינו שיש בישראל מתחם אקס-טריטוריאלי שכולו דקדנס, שחיתות, הזנחה ובעיקר רשלנות פושעת. זה עלה לנו 45 גופות (האורתודוקסים מאמינים שכל חטאם היה הרצון לחגוג את שמחות הרשב"י.) יש עוד נקודת דמיון מחרידה בין אתמול להיום: אז כן היום, מי שעמד בראש הפירמידה , למי שנשא באחריות הסופית לא היה שום קשר לאירוע... הוא לא ידע זאת.

אז נתניהו היה במצב אחר לגמרי. הוא הפעיל את מערכת ה-GAGA שלו (גלגול אחריות, גלגול עיניים). כבר בעיצומה של השריפה הוא יצא למקום כדי "להתבונן" באירוע ו"לבחון" את ממדי האסון. חדי העיניים שבינינו יכלו להבחין באשם האמיתי של האסון: שר הפנים דאז, אלי ישי. נתניהו, מקורביו ועושיו דחקו את ישי לפינה ונתנו למצלמות להתמקד בו. ראש הממשלה עמד במרכז התצפית, מוקף באנשיו, אלי ישי נטוש בפינה, סימן וירטואלי של קין על מצחו. זו שר הפנים, הבעיה שלו. העובדה שישי היה היחיד במערכת שהתריעה שוב ושוב על ממדי הרשלנות במערך הכיבוי בישראל הייתה שולית מבחינתם.

ואז המזכיר הצבאי של נתניהו מצא את ה"סופרטנקר" בגוגל. למרות שכבר לא נזקקנו לזה, המדינה שילמה הון תועפות כדי להביא לכאן את המפלצת האווירית הזו. הוא ערך מספר טיסות הדגמה מעל הכרמל (השריפה כובתה שעות לפני כן, בזכות שינוי כיוון הרוח והתקררות מזג האוויר), נתניהו אפילו הספיק לצלם איתו סלפי (כן, הם ביימו תמונה שלו עם הסופרטנקר הנמוך מאחוריו), וזהו. לא, הממשלה לא הקימה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור

נזכור את כל הדברים שנתניהו לא ידע, לא ראה, לא שמע, לא יכול היה לחכות או להעריך או למנוע, או להבין או מה שלא יהיה, במהלך שנות מלכותו. נתחיל מהקדנציה הראשונה, בשנות ה-90: לא היה לו מושג שפתיחת מנהרת החומה באותה תקופה עלולה להוביל למהומות עקובות מדם (אבל הודות לאירוע "מצא חבר" בבית הלבן, הוא נקרא יאסר ערפאת). הוא לא ידע שניסיון לחסל את חאלד משעל על אדמת ירדן יחייב אותו גם להציל את משעל וגם לשחרר את אחמד יאסין וכמה רוצחים נוספים.

פאסט פורוורד לעידן המודרני: נתניהו לא העריך (אבל השב"כ כן) ששחרור 1,100 אסירים (כולל 400 רוצחים) בתמורה לחייל אחד עלול ליצור גל חדש של טרור. שחרור יחיא סנוואר מהכלא באותה עסקה תיצור אויב מר חדש לישראל. הוא לא ידע כמה רקטות נורו לעבר ישראל (נשאל על כך על ידי אילה חסון). הוא לא ידע מה היקף הגירעון (נשאל על כך בראיון). הוא לא ידע שעורך דינו ובן דודו דוד שמרון מייצג את טיסנקרופ בישראל. הוא גם לא היה מודע לכך שהרמטכ"ל שלו, דוד שרן, מעורב בחשדות השחיתות בפרשה. ידע ואפילו לא חלם על האפשרות ש"רמטכ"ל" ומקורבו נתן אשל יתעלל נפשית ויצלם את אחד מעובדי הלשכה במעלה החצאית שלו. אגב, הוא לא יודע עד היום, כשאשל ממשיך לעבור, מביא (ואולי גם מצלם) סביבו.

הוא גם לא יודע שיועציו היו מנסים להטריד את עד התביעה נגדו. הוא לא יודע שאותו עד מדינה "עובד בבזק" (לפי עדותו), במקום לעבוד אצלנו. הוא לא ידע על התנגדות משרד התקשורת לעסקת בזק-יס. הוא לא ידע שאשתו מקבלת מאגרי שמפניה רוזה ממיליארדרים בקנה מידה מסחרי מאחורי גבה. הוא לא היה מודע להתעללות בביתו. הוא לא יודע לאן נעלמו המתנות שניתנו למדינה בזמנו. הוא לא ידע שהזמין חשמלאי לביתו בקיסריה ביום כיפור. הוא לא יודע שבכל הנוגע לדייטים, נסיעות לחו"ל, מימון, החלטות ניהול שוטפות והחלטות מדינה כבדות, הכוח ניתן לאשתו, לא לו. אנשים, כל השנים האלה ("עשה מה שהיא אומרת").

הוא לא ידע שבן דודו נתן מיליקובסקי קשור בעקיפין לעסקי טיסנקרופ. הוא לא ידע את סכנת מנהרות עזה ולכן לא הכין לכך את הצבא לפני "צוק איתן". הוא לא ידע שממשלות הנגב והגליל נמכרו במכירה פומבית בימיו (ונרכשו במחיר מצחיק על ידי משפחות פשע בתעשייה), הוא לא ידע ששכנוע דונלד טראמפ לפרוש מגרעין הוא עסקה ללא תוכנית הקלה. להציב אותנו מול שוקת שבורה. הוא לא יודע שסיסמת ההפגנות לטובתו היא "בוגדי השמאלנים". הוא מעולם לא שמע את מנהיגי תומכיו, רמי בן-יהודה, אורלי לב, בני הזוג זרקא וכו' מקללים אף אחד, וגם אינו יודע שהאיש שהציב 40 ​​בליכוד הוביל את ההפגנות והחילולים מול ביתו של התובעת ליאת בן ארי.

הוא לא ידע שהוא מלא במירון. הוא לא הרגיש שיכול להיות שם אסון, למרות שנשלחו אליו אינספור מכתבי אזהרה על כך. כשאישר את פתיחת אתר מירון ללא הגבלה, הוא שכח שארבעה ימים קודם לכן חתם על צו להארכת תקופת החירום עקב נגיף הקורונה. הוא לא ידע שתקנות הקורונה הפכו את האירוע במירון לבלתי חוקי. הוא שכח לחתום על פקודה הפוטרת את החגיגות במירון מהתקנות הנ"ל. הוא שכח שכמה ימים לפני החגיגות כתבה ד"ר שרון אלראי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות: "היעדר מצב של חסינות עדר מחייב את המשך הטלת ההגבלות, בעיקר במקומות. או פעילות המאופיינת בסיכון גבוה להידבקות כמו פעילות המאופיינת במספר רב של משתתפים". הוא כנראה לא ידע שיגיעו 200 אלף איש למירון. הוא היחיד שאין לו את הידע.

הוא גם כנראה לא יודע את מספר הטלפון של בתו הבכורה נועה, אז הוא נאלץ לברך אותה בטוויטר השבוע על הולדת נכדו החמישי. הוא חתם את הברכה בשם "ביבי". אני מקווה שהוא יודע שהוא סבא.

זה הם

בנימין נתניהו הוא גבר

הוא מבטיח שהוא היה מטפל. אז למה לא סיפרת לו? הרי הוא לא יודע כלום ואינו אחראי לכלום. אפילו דש המעיל הזה, שלא החזקת בו, נקנה על ידי מישהו אחר. מה אתה רוצה מחייו של נתניהו, למען השם?

זה דפוס קבוע: כשיש קרדיט לקבל, קופון לגזור או כבוד להעניק, נתניהו זוכר, יודע, דואג, מצהיר ומתגאה. כך, ב-2015, הוא מאשים את ממשלת אולמרט במשבר הנדל"ן, בעוד הוא לוקח כעת קרדיט על כך שצמצם את הגירעון וחיסל את האבטלה. כשנשאלות בפניו שאלות לא נעימות על אחריות או מחדלים שעלולים לשרוט את קצוות המעיל שלו. הוא מאבד את הזיכרון שלו. כך היה בחקירות משטרה, בהן האיש לא זכר דבר וכך אתמול בוועדת החקירה. האיש עם הזיכרון הפנומנלי, שיורד לפרטים הקטנים ביותר ויודע את כל הפרטים. החלטה, לא זוכר דיונים, לא זוכר סקרים, לא יודע ולא יודע. הוא מנסה להטיל את האשמה על משרד התפילה, על משרד התיירות, על משרד המחקר של קרובי משפחה (או אשמים), העיקר לא על עצמו.

כשהשופט מזכיר לו שדרעי אמר שהוא רוצה לקבוע תקנות שיאפשרו לו לצאת להר, אבל זה נמשך והוביל לשיחת ועידה עם נתניהו עצמו ועם יועצים משפטיים שהכינו מסמך הרחקה כי המצב המשפטי בלתי אפשרי לפתוח את מירון בלעדיו, הוא צד אותו כמו שצדים יתוש מטריד. לא ידעתי שיש צורך ברגולציה, למה היועצים המשפטיים לא אמרו לי, זו אשמתם.

למה זה טוב? בפרטי ידיעות שולים במדור הרכילות של וואלה (אז). הוא בקיא מאוד בנושא. זקוק בדחיפות לפרסום מידע משמיץ על אביו או אשתו של נפתלי בנט באתר חדשות זה. או כמו שאמר האלוף ינאי, "אולי המכתב הזה הוא באמת רק פיקסל, אז בואו נדבר על התמונה הגדולה". אסון פל-קל, אסון המכביה. יש תקשורת, קוראים. אני מניח שהם מביאים לך אוסף עיתונים פעם ביום, קשה לי להבין איך נושא כזה לא עבר לך בראש. "לא", ענה נתניהו. "אני לא קורא את כל העיתונים. הוא עשוי להסתפק בערוץ 14 וברדוגו. ובכן, אין הערות על תפקידו.

בידיים של סטרוק

האיש הזה רוצה לחזור ולקחת את ההגה של הספינה שלנו. הוא, שבמשך זמן רב כבר לא מקבל החלטות לבד במעונו. הוא שנטש את המדינה והטביע אותה במהלך שנתיים של כאוס שלטוני כמו ספינה בלי הגאי, כמו עדר בלי מראה, בלי תקציב, בלי מינויים חיוניים, בלי תוכניות מבצעיות, בלי תגבור של צה"ל, בלי שאלה איראנית. הוא טוען שהוא "בליגה אחרת". במקרה הטוב, זו ליגה לעבודות, כדי שבני משפחתו, חלילה, לא יצטרכו לחפש עבודה.

נניח שיש לו 61 מושבים. אנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות הבחירות, אבל לצורך הדיון כאן נקבע שנתניהו יחד עם סמוטריץ', בן גביר (לאו דווקא בסדר הזה) והחרדים יעמדו מול קו ארוך כמצופה מ-61 המנדטים. השאלה היא מי הכהונה ה-61 של נתניהו? התשובה: כולם. כולם. אורית שטרוק, שהמינימום שלה הוא סיפוח חברון הערבית. ישראל אייכלר, שהמינימום שלו הוא מיליארדים לחסידות בבעלז ואיסור גיוס נשים. אבי מעוז, המינימום שבהם הוא לאסור להט"בים, לאסור נישואי תערובת, ואתם יודעים מה עוד. דודי אמסלם, שהמינימום שלו הוא תפקיד שר המשפטים. איתמר בן גביר, שהמינימום שלו הוא בעצם, בואו לא נחשוב על זה. לנתניהו לא תהיה הפריבילגיה לתמרן אף אחד מאלה. הוא יצטרך לרצות אותם כל יום, כל היום, 24/7, כדי לקדם את התוכנית הגדולה שלו. לא תהיה לו ברירה אחרת. הקרובים ביותר שיוצגו בפניהם יהיו מדינת ישראל, דמותה, ערכיה, עקרונותיה כפי שנוסחו על ידי דור המייסדים.

לא רק בתי המשפט, המשטרה והסוהרים יתפזרו כאן לכל עבר, אם נתניהו אכן יצליח בצווים שנתבעו ממנו. אף אחד לא יהיה בטוח. קיבלנו השבוע דוגמה קטנה בחשבונית. הכל התחיל בפרסום מעניין של זאב קם (כאן רשת ב') בכותרת "פניית השב"כ החריגה לכנסת". הסיפור מוזר ומריח כמו דיקטטורה צבאית. בתוך ה

הנה הסיפור: לפני מספר שנים קבע בג"ץ כי נדרש שטח מחיה מינימלי (כ-4 מ"ר) לכל אסיר שבידי שירות בתי הסוהר. כידוע, השב"כ עוצר גם עצורים וחוקר אותם לתקופות שונות. השב"כ ביקש ויתור זמני על החלטה זו. כדי להגדיל את שטח המחיה של אסיר צריך תוכנית, צריך תקציב, זה לוקח זמן. השב"כ הציג את התוכנית והתקציב וביקש פטור לתקופה מסוימת.

עד היום תיקנה הממשלה הוראת שעה המתחדשת מדי שנה ומחריגה את השב"כ. אבל הממשלה נכשלה. הוראת השעה הנוכחית מסתיימת בסוף השנה. אין מי שיאריך את זה. הוא, בעיצומו של כאוס בחירות, צריך חוק. הצעת חוק נוסחה ואומצה בקריאה ראשונה. נותרו קריאה שנייה ושלישית. הזדרז. נותר עוד כשבוע בו ניתן להעביר את החוקים בקריאה טרומית, הצעת החוק הגיעה לוועדת החוץ והביטחון. אנשי השב"כ הוזמנו, הגיעו והסבירו את הצורך הדחוף באבטחה. חבר הכנסת סטרוק הגיע כמשקיף, הביע הסתייגות ושאל שאלות.

בשלב זה הממשלה קרסה. השב"כ הבין את הבעיה. ממשלת המעבר יכולה לחוקק חוקים רק אם היא מסכימה עם הכלל, הקואליציה והאופוזיציה. בשלב זה ביקש ראש אגף החקירות בשב"כ, בליווי היועץ המשפטי של הארגון ובכיר נוסף, להיפגש עם שטרוק. ישיבת ציבור, הרשומה על סדר היום, שהתקיימה בכנסת. הם ביקשו להסביר לה את המצב במלוא רגישותו ואני מעריך (אין לי איך לאמת זאת) שהם היו משוכנעים שהיא תבין.

כי הסיפור פשוט: אם השב"כ לא יוחרג מפסק דינו של בג"ץ, הוא יצטרך לשחרר מיד הרבה חוקרים. כלומר טרוריסטים. זה, ועוד - זה יעצור פחות. היא תוגבל ל-4 מ"ר אלו ולא תוכל לתפקד כארגון ביטחוני שמטרתו הצלת חיים במצבי חירום וכן ברגעי שגרה. השב"כ אינו מבקש איסור קבוע, אלא איסור אחד. הוא לא מבקש זאת כדי להחמיא לעצמו, אלא כדי להגן עלינו.

אז סטרוק סירב. החוק לא יעבור. מדבריה אפשר להבין שהיא לא מוכנה שיהודים ייחקרו כחשודים בטרור. אין טרור יהודי. תקרית הדומא לא התרחשה. מוחמד אבו ח'דיר לא נשרף למוות. בלי יידוי אבנים, בלי תקיפות של חיילי צה"ל, בלי הסתננות לבסיסי צה"ל, "קבוצת המרד" לא הייתה קיימת ולא נוצרה. הוא התבקש לאפשר לשב"כ להמשיך לעצור ולחקור חשודים בטרור, אך התנה בהתחייבות שלא לחקור עוד יהודים וניצל את האירוע כדי "לשטוף" בכירי השב"כ על שהעזו לחקור את היהודי. חשוד בדקירות למוות ערבי ליד אריאל. כן, בקרוב יש סיכוי שלא רק בנימין נתניהו יהיה בן ערובה בידי שטרוק ועוד כמה בחורים מסוגו, אלא גם אנחנו. והשב"כ. ולך תגלה מי עוד.

לקח צד

איילת שקד עוד לא החליטה ללכת עד הסוף ועדיין לא סיכמה כלום עם יועז הנדל וצבי האוזר. לבסוף היא החליטה לוותר על הממלכתיות, וזה לא מסתדר לה. בהתנגשות בין המתנחלים שהקימו ארבעה מאחזים חדשים באמת בלתי חוקיים במהלך הלילה בין רביעי לחמישי לבין כוחות הביטחון, היא עמדה לצד המתנחלים, נגד כוחות הביטחון.

שקד היא שרת הפנים של מדינת ישראל. אפילו עכשיו. משרת פנימי מעולה, שואף לשינוי, יוצר מהפכות ומשנה מציאות. כל זה נאמר בלי סרקזם. המרכיב האחד שחסר בתבשיל הזה הופך אותו לחסר טעם במקרה הטוב, לרעיל במקרה הרע. לא, שרת הפנים לא יכולה לצאת נגד המשטרה שהיא אחראית לה. גם לא נגד הצבא, למעט פיקוד הממשלה שהוא חלק ממנה. במיוחד לא במקרה מובהק של הפרת חוק וסדר של מתנחלים שיודעים שאסור להם להיכנס לקרקע ללא האישורים המתאימים, אבל בכל זאת להיכנס לקרקע.

נכון, שקד נאבקת על התנאים שנותרו בין בן גביר לסמוטריץ', בין נתניהו לדרעי, ואין לה הרבה ברירה. אמנם הממשלה הנוכחית לא ביצעה שום פעולה "שמאלנית", למרות ששקד נלחמה נגד ההיפרדות כמיליציה צעירה