סופר הילדים והנוער אורי אורלב הלך לעולמו בגיל 93, כך נחשף היום (שלישי). בין ספרי רבי המכר שכתב הם "חיית החושך", "אח בוגר", "משוגע הפיל" ו"האי ברחוב הציפורים". הלווייתו תתקיים ביום חמישי בבית העלמין של קיבוץ מעלה החמה.
"אורי אורלב, אבי, נפטר אמש", כתב בנו של הסופר, איתמר, בעמוד הפייסבוק שלו. "הוא מת בגיל 93, בשנתו ובמיטתו. אמנם הגיע זמנו, כי יש זמן בחיים שאין טעם למנוע מהמוות לגאול אדם בסוף ימיו, שלו. הלב עדיין שבור וממנו עולה הרצון הזה שילווה אותי תמיד". המחבר הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ושבעה נכדים.
"מדינת ישראל איבדה היום את אחד מגדולי הסופרים לילדים ובני נוער, אורי אורלב, שכתב יותר מ-40 ספרים בחייו", שיבח ראש הממשלה יאיר את לפיד, "הילדים שלנו גדלו עם הספרים האלה, זיכרונותיו של אורי השואה וכיכר המדינה לימדו אותם היסטוריה. שֶׁלָנוּ. אורי הלך לעולמו - אבל ספריו ומורשתו יישארו כאן איתנו לעד. בשם מדינת ישראל אני מנחם את משפחתו וחבריו. זיכרון מבורך".
שרת התרבות והספורט חילי טרופר ספדה לו: "אורי אורלב ז"ל היה מהסופרים החשובים והמוערכים בתרבות הישראלית. ספריו של אורלב השכילו לתאר את ילדותו ב"שואה ועלייתו ארצה ועשיית הקושי נגיש גם לילדים ובני נוער, בעזרת כתיבתו הייחודית. מורשתו של אורי השזורה בספריו תישאר איתנו כאן עוד שנים רבות. שתפו בצער משפחתו, יהי זכרו ברוך".
אורלב נולד בוורשה שבפולין בשנת 1929. הוא בילה את תחילת המלחמה בגטו ורשה ולאחר מכן היה אסיר במחנה הריכוז ברגן בלזן. לאחר המלחמה הגיע לקיבוץ גניגר שם גדל. עם עלייתו לארץ, לטענת משפחתו, שונתה שנת לידתו על הטפסים לשנת 1931, ובשל כך, לאורך כל חייו, צוינו ימי הולדתו לפי שנה זו. לאורך השנים זכתה אורלב להכרה גדולה וזכה גם בפרס אנדרסן, הנחשב לפרס הספרותי היוקרתי בעולם לספרות ילדים ונוער.
בנוסף לכתביו לילדים ולצעירים, עסק אורלב בעבודות תרגום ותירגם, בין היתר, ספרים של יאנוש קורצ'ק והנריק סנקביץ'. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הוציא לאור את ספרו "חיילי עופרת" המבוסס על חייו והתלאות שעברו בשואה. הדמות הראשית של הספר, יורק אורלובסקי, מבוססת על אורלב עצמו.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006 הוא אמר שתמיד רצה להיות סופר: "כנער כתבתי שירים בפולנית, גם בברגן בלזן. בכל זאת, יום אחד הוא בא להתארח אצל עיתונאי קיבוץ. בלילה עשו לו לישון בחדר שלי, כי הייתה מיטה נוספת. דיברנו בחושך. הוא שאל אותי מה אני רוצה להיות. י עניתי: "סופר". הסיפור הוא שמאז אני הגעתי לארץ בלי הורים, "אימצתי" זקנים כמשפחה שלי, עם אחד מהם, שלמה, יאקה, שאהב ספרות ופילוסופיה, הייתי נוסע ביום החופשי לחיפה, ורואה אותנו שלושה סרטים ברצף: בשלוש, חמש ושבע. עד היום שגילינו שבתל אביב מתחילים הסרטים בעשר בבוקר ונסענו לשם, בזמן לראות עוד סרט, אחר כך נסענו מהקיבוץ לעפולה ומשם. לחדרו, ובדרך של"ה מו אמר לי: "אתה יודע מה, כדי שלא נשתעמם, ספר לי מה קרה לך ולמשפחתך במהלך המלחמה." והתחלתי לדבר. כשהגענו הביתה, השעה הייתה אחרי חצות, סיימנו, ושלמה אמר לי "תראה, זה ספר". חיברתי את שתי ההצהרות הללו והתחלתי למלא את רות, כשהמשכתי לספור את המילים - שיהיו 60,000".
בשיחה שהתקיימה שנה לאחר מכן עם בנו איתמר ופורסמה ב-ynet, סיפר אורלב על המקום שתפסה הכתיבה בחייו. "כשאני פוגש ילדים בבתי ספר, הם שואלים אותי אם הכתיבה עוזרת לי להתגבר על מה שקרה לי או שאני כותב כי אני רוצה לתעד את מה שקרה... אני מסביר להם שאני כותב על הילדות שלי, שבמהלכה השואה הילדות חשובה לכולנו, כנראה בגלל שבילדות קורים לנו דברים עמ'
تعليقات
إرسال تعليق
اكتب تعليقك...